ארבעת הרוקיס שיתפתחו לשחקנים תורמים

כמו בכל דבר אחד בטבע גם בבאסקטבול יש מה שנקרא צמיחה מאוחרת. היו שקראו לארבעת המוסקטרים הללו BUSTS. היו שאמרו שהם היו בזבוז בחירה גבוהה. אני אומר "רק חכו!". החיים ב-NBA אינם קלים לכל הרוקיס. ישנם המסתגלים מהר (ראה דמיאן לילארד, דיון וייטרס, אנטוני דייויס, אנדרה דרמונד); ישנם המסתגלים יותר בהדרגה כאלכסיי שבד, מייקל קיד-גילכריסט, הריסון בארנס, וקייל סינגר, וישנם LATE BLOOMERS. על ה-LATE BLOOMERS האלה אני רוצה לכתוב היום:

1. תומאס רובינסון, סקרמנטו

בתחילת העונה חשבו שבחירתו היא הפאשלה הגדולה ביותר מאז סם בואי ניבחר לפני מייקל ג'ורדן (זה התברר רק בדיעבד; בזמנו לבחירת של פורטלנד היה הרבה הגיון כי היה להם את קלייד דרקסלר, ומי ידע שסם בואי ייפצע ככה?). הוא ניבחר חמישי בדראפט ולא נתן יצירות של שחקן חמישי בדראפט. 4 או 5 נקודות, 4 ריבאונדים, 9 דקות למשחק. מה קורה כאן? T-ROB הזה עדיין לא יצר סטטיסטיקה כי הוא עדיין לא שיחק מספיעק. אבל המשחק לפני כעשרה ימים נגד טורונטו הוכיח מה ה-10'6 הזה הבנוי למופת יכול לעשות ב-NBA אם רק תינתן לו ההזדמנות.  מה שקרה לו הוא שדמרקוס קאזין משחק במשבצת שלו והשניים דומים מאד במשחקם אם כי באופיים הם שונים לחלוטין: בעוד דמרכוס הוא בייבי מגודל, T-ROB הוא שחקן רציני, חושב, לוחם, המתכונן לקריירה ארוכה בליגה.

"הבעייה שלי עד עכשיו היתה", הוא אומר ברצינות, "שהפסקתי לשחק את משחקי. אני לא שחקן של 20 נקודות. אני שחקן של HUSTLING וריבאונד. מעתה ואילך אשחק את משחקי: כוח ושרירים ומלחמה. לא אדאג לנקודות. אני מהסוג של אנטוני מייסון מהניקס, וצ'ארלס אוקלי. אני יכול להיות הפאור-פורוורד של קבוצה שרוצה אחד כמוני!".

אני מכיר אחת. קוראים לה מיאמי היט.

2. אוסטין ריברס, ניו אורלינס

הצרה של אוסטין היא שהוא חסר סבלנות. הקומבו-גארד הזה הגיע מדוק שם קלע 16 נק' למשחק ב-43% וציפה לסטטיסטיקה אפילו יותר טובה בפרוס. ל-4'6 הזה, בנו של המאמן דוק ריברס,  לקח זמן להבין שב-NBA זה קצת יותר קשה. לגארדים ב-NBA יותר קשה לקפוץ למים ולעשות שפריץ גדול מיד. רק תשאלו את קובי ורונדו.  הוא מהווה אכזבה גדולה עד עתה, ולא אכחיש עובדה זאת. אך יש לו את כל הכלים לשוטינג גארד וזה עניין של זמן שהילד יפרוץ. לי נדמה שהוא מנסה יותר מדי וככל שהוא מנסה יותר, הוא ניכנס עם הראש בקיר יותר. הוא בינתיים קולע רק 4.3 נק' ב-24 דקות משחק, וזה ישתפר, TRUST ME! הוא למד שה-LANES ב-NBA נסגרים הרבה יותר מהר שאשר בתיכון או בקולג', ומה שעליו לעשות עתה זה להירגע, לשפר את הטיפול בכדור, ולא לנסות יותר מדי. יש לו את הכלים. הוא זקוק רק לזמן, וליום בו יפרוץ את הסכר.

3. בראדלי ביל, וושינגטון

אני לא יודע מה וושינגטון חושבת עתה על הבחירה השלישית שלה בדראפט. לגארד הזה – 3'6 עם מוטת ידיים של 7'6 – נועד התפקיד להיות הפרטנר של ג'ון וול, ועד עתה הוא כמעט לא התנסה בתפקיד שיועד לו. הוא קולע 13.3 נק' למשחק, ומילא בהצלחה מעורבת את חסרונו של וול. מה שקרה פתאום בשבועיים האחרונים הוא שוושינגטון פתאום גילתה שיש לה את אחד המסיימים הטובים בליגה בדקותיים האחרונות. היו שמועות על טרייד פוטנציאלי עם ממפיס (ביל עבור רודי גיי) אבל הויזרדס מכחישה זאת. ביל קנה את אמונו של מאמנו רנדי וויטמן כשבן ה-19 הזה קבר שלשה לשלוח את המשחק להארכה שנייה נגד הנטס, ואת השלשה שניצחה את הת'אנדר עם 0.03 שנ' לבאזר.

אני מאמין שעתה, עם כל תשומת הלב החוזרת לג'ון וול, משחקו של ביל רק ישתפר.

4. מיירס ליאונרד, פורטלנד

מאחורי פרונט קורד של למרכוס אלדרידג/ וניקולס באטום (וג'יי ג'יי היקסון!) לליאונרד לא נשארות דקות רבות. אבל ב-16 דקות שהוא כן מקבל, ה-2.16 מ' הזה מאילינוי משתפר ממשחק למשחק. 4.7 נק' ו-3.7 ריב' הם תוצאת נאה לדקותיו. השחקן הזה עם פני הילד שנראים כמו בן 15 ענק הוא הפתעה נעימה ביותר. הטיימינג והמיקום שלו משתפרים ממשחק למשחק ממש. הוא לא פוחד לערבב מרפקים עם ההאווארדים והמרק גאסולים של הליגה. ה-54.9% שלו מראים שדהוא בפוטנציה סנטר שיכול להפיק מרגליות. הוא צריך רק להתבגר ולהתמלא קצת, ולהחליף שומן של ילד בשרירים.  כמובן שהעונה הנפלאה של הרוקי דמיאן לילארד השכיחה בכלל את הרוקי האחר בקבוצה, ליאונרדואולי זה לברכה: הוא יכול התפתח בשקט וללא 'הופלה' מיותרת.